החלטה בתיק ע"ר 26237-09-12

א.         לפניי בקשה (מיום 10/9/2012) להארכת מועד "להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי הנכבד בתיק 25577-10-10 שניתן בהיעדר ו/או את ההחלטה שדחתה את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר, ולבטל הליכי ההוצל"פ שננקטו כנגד המערער בתיק
34-03093-11-4)".

ואלו נימוקי הבקשה:

1.      כתב הגנה הוכן על ידי המבקש אך לא הוגש עקב שגגה. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק דין שהוגשה באמצעות נט המשפט אלא שהאתר קרס.

2.      המערער עבר ממשרדו הישן לכתובת החדשה וחלק ניכר מהארגזים לא נמצא.

3.      בית הדין דחה הבקשה לביטול פסק דין מנימוק של שיהוי בלבד ובלי שדן בטענות מהותיות. בכלל זאת - אין חוב של המערער למשיבה, התביעה היא כנגד מסמך בכתב בלי שהובא בדל ראיה ולאחר שבמהלך תקופת העסקתה לא הלינה המשיבה, אלא חצי שנה לאחר שהתפטרה; למרות שהמשיבה העידה כי אין לה ראיה לטענותיה- לא בוטל פסק הדין; למבקש זכות קיזוז כנגד החוב הנטען, שכן המשיבה התפטרה בלי שנתנה הודעה מוקדמת.

4.      בהתאם להלכה הפסוקה, יש לדון גם בטענות מהותיות אפילו עבר המועד ולכל היותר יש לחייב בהוצאות. בית המשפט יעדיף בירור האמת ומשפט צדק על פני שמירה של כללי הפרוצדורה והקפדנות.

5.      אכן יש איחור בהגשת הערעור, אפילו בניכוי ימי הפגרה, אך איחור זה מקורו במחלה ארוכה ומתמשכת כתוצאה ממנה הושבת המבקש והחלים רק ביום 9/9/2012. המבקש שהה בחופשת מחלה כפויה וארוכה עקב סינוסיטיס החל מתחילת חודש 5/2012.

ב.         ביום 11/9/2012 הגיש המבקש בקשה "לעיכוב הליכי גביה / הוצל"פ עד לדיון בערעור" ובה חזר על טענותיו לעיל בתמצית.

            ביום 21/10/2012 (המועד בו היה על המשיבה להגיש תגובה לבקשות) הגישה המשיבה בקשה דחופה להארכת מועד להגשת תגובה ובהחלטתי (מיום 21/10/2012) נעתרתי לבקשה.

ג.          ביום 25/10/2012 הגיש המבקש בקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ /גביה עד לדיון בתגובת המשיבה ונעתרתי לבקשה.

ד.         ביום 11/11/2012, הגישה המשיבה תגובותיה לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור ולבקשה לעיכוב הליכי גביה / הוצאה לפועל עד לדיון בערעור.

המשיבה מתנגדת לבקשות מהנימוקים שלהלן:

1.      לא מתקיים טעם מיוחד המצדיק איחור מוגזם של למעלה משנתיים בהגשת הערעור.

2.      המבקש הציג אישורים רפואיים שאינם מתייחסים לתקופה הרלוונטית להגשת הערעור (עד ליום 12/2/2011), המבקש מתייחס לתאריכים שונים שאינם רצופים בתקופה 5/2012-7/2012. בנוסף, מהאישורים לא עולה כי מחלתו מנעה ממנו לטפל בענייניו כנדרש בפסיקה. על כן, אין בטענות המערער ובאישורים הרפואיים כדי להוות טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד.

3.      הבקשה אינה מגלה דבר לגבי סיכויי הערעור ולו ברמז מאחר שאין סיכוי לערעור.

4.      הטענה כי ביה"ד לא דן בטענותיו - שקרית, שכן לאחר שהוגשה על ידו בקשה לביטול פסק דין (בקשה שהוגשה באיחור, ביום 19/3/2012) התקיים דיון במעמד שני הצדדים, הוגשו סיכומיו ורק לאחר מכן החליט ביה"ד לדחות הבקשה.

5.      טענות המבקש אינן רלוונטיות לבקשה מסוג של הארכת מועד ומקומן בערעור עצמו.

6.      הבקשה הוגשה לאחר שלפני כשנה ושמונה חודשים נפתח תיק הוצל"פ (34-03093-11-4) בגין אי תשלום החוב הפסוק ע"פ פסק הדין ולאחר שהמערער הפקיד לקופת הוצל"פ סכומי כסף במועדים שונים. בנוסף בתיק ננקטו הליכים רבים לשם גביית החוב כגון: עיקולים ובקשות למימוש עיקולים, עיכוב יציאה מן הארץ, תפיסת רכב והנה כעת הוא מבקש לבטל את פסק הדין וטוען טענות הגנה.